סופה של אליס / גלית דהן קרליבך

הרומן השלישי של גלית דהן קרליבך, אחרי קצה ו־אחותי כלה והגן נעול, שזכו שניהם לשבחי הביקורת ולאהבת הקהל. גלית היא זוכת מלגת “פרדס” מטעם הספרייה הלאומית, כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, ובוגרת תוכנית “פולברייט” הבינלאומית לכתיבה ספרותית מטעם אוניברסיטת איווה.

על סוּפה של אליס: למרות שמה, חייה של סוּפה מתנהלים על מי מנוחות. היא הדוורית וכותבת המכתבים הלא רשמית של המושב הקטן והמוזנח שבו היא מתגוררת, נוצרת מאווייהם הנסתרים של תושביו התימהוניים ונוטרת שאיפותיהם. גם לה יש שאיפות משל עצמה. היא לא רוצה להיות מיילדת כמו אליס, אמא שלה, אלא סופרת. בינתיים היא מסתפקת בטיפוסים שמזמן לה המקום: השריף המאוהב, הספרנית הניידת, גנב הברזלים ומבעיר החרשפים, וכמובן אליס, המדריכה את צעדיה ואת מנוחתה בעודה מנסה ככל יכולתה לחמוק מצו הגורל. כל זה משתנה ביום שבו נכנס בסערה לחייה ואל המושב המנומנם גבר זר, אפל ומצולק ומתחיל לשבש את כל הדרכים ולחשוף את כל הסודות.
סוּפה של אליס הוא רומן שרוח עזה נושבת בין דפיו, מסיעה אותו בין המערב הפרוע למזרח התיכון. בעברית משולחת רסן, שאין דומה לה בנוף הספרותי העכשווי, מותחת גלית דהן קרליבך חבלי תשוקה וחוצה גבולות, בעודה סוחפת אחריה את הקורא ללא מעצורים.

גיל הראבן על סופה של אליס: “גיבורה מעניינת, עלילה פראית וכמו רומנטית, דרמה וחוש הומור – מה עוד יכול קורא לבקש מספר? אך יש עוד: סופה של אליס משתעשע במיומנות ובחן בדגמים ספרותיים ידועים. נקודת המבט של המספרת נעה בין אינטימיות אוהבת להזרה, ומתוך כך מתאפשרת לנו הסתכלות חדשה על המוכר, הן בספרות והן במציאות החוץ ספרותית. כמו אצל גרסיה מארקס ואצל אגתה כריסטי, גם כאן עולם ומלואו גלומים בכפר. קורא שיתוודע על הישוב הנידח “אבריים”, יחדל לראות ב”פריפריה” מילה של עלבון. גלית דהן קרליבך ניצבת על כתפי ענקים, וסיפורה – אני בטוחה – מעלה חיוך על שפתיהם.”